גמרא
פירוש
דְּחָרִיף הָוֵי טִבְעָא דַּהֲבָא דְּלָא חָרִיף הָוֵי פֵּירָא וְקָנֵי לֵיהּ פֵּירָא לְטִבְעָא.
אָמַר רַב אָשֵׁי כְּיַלְדוּתֵיהּ מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא כַּסְפָּא לְגַבֵּי דַּהֲבָא פֵּירָא הָוֵי הַיְינוּ דְּקָא תָנֵי הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הזהב אצל הכסף כבר ביארנו שהוא נקרא סחורה אבל הזהב אצל עצמו ר״ל זהב בזהב ששניהם בצורת מטבע יראה שדינו כדמים בדמים והרי הוא מטבע ולא נקנה אחד במשיכת חברו ואפילו היה האחד יוצא בחריפות יותר מן השני כגון שהיה אחד גס ואחד דק וכן יראה מסוגיית השמועה בענין תסתיים דר׳ יוחנן הוא דאמר אין מחללין ואע״פ שהלואת דינר בדינר אסורה בו כפירות לא אמרוה אלא מחומרת רבית הואיל ולענין מקח וממכר עשאוהו כפרי הזהב אצל פרוטות של נחשת יראה שהנחשת נקרא מטבע מתוך שהוא חריף ביותר שאף אצל הכסף היה בהם פקפוק לומר כן עד שהוצרך ללמד שהכסף מטבע אצלם הזהב אצל מעות הרעות אם מעות הרעות אלו נפסלו לגמרי יראה שהזהב נקרא׳ מטבע ר״ל זהב הטבוע ואם לא נפסלו לגמרי יראה שהזהב סחורה אצלם שאע״פ שאין יוצאין כל כך בריוח יוצאים הם יותר מן הזהב הזהב אצל אסימון הואיל והאסימון אינו אלא כחתכה של כסף יראה שהזהב כמטבע אצלו הנחשת אצל עצמו אין ספק שהוא מטבע וכן אצל כלם חוץ מן הכסף או מעות הרעות שלא נפסלו מכל וכל הכסף אצל עצמו אין ספק שהוא מטבע ודמים בדמים אע״פ שקצת מטבעותיו יוצאות בחריפות יותר מקצתם מעות הרעות אצל עצמן ואצל אסימון אם לא נפסלו מכל וכל אלא שיוצאין על ידי הדחק הרי הן מטבע וכמעות במעות ואם נפסלו לגמרי הרי הם כמטלטלין שקונין זה את זה אסימון הן אצל עצמו הן אצל כל שאר דברים הרי הוא סחורה ואם במעות שלא נפסלו מכל וכל או בדינרי זהב וכסף או פרוטות של נחשת הרי כלן מטבע אצלו ואם במעות שנפסלו לגמרי או בחתכות זהב וכסף ונחשת הרי הן כמטלטלין שקונין זה את זה שהרי בחלול מעשר שני אמרו שאין מחללין עליו מפני שאינו מטבע ויש חולקין בקצת דברים אלו אלא שסוגיית השמועות מוכחת כדברים אלו:
ממה שכתבנו למדת שהזהב אצל המטלטלין ושאר פירות מטבע הוא והוא שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית:
גאוני הראשונים שבספרד כתבו שהזהב אפילו הטבוע פרי הוא אצל כל דבר ונקנה בהחלפת כל דבר כשאר מטלטלין ואף דינר זהב קונה טלית ואין הדברים נראין:
מאחר שביארנו שהזהב הטבוע פרי הוא אצל הכסף אע״פ שלדעתנו הוא מטבע אצל שאר דברים לענין רבית הרי הוא כפרי ואסור ללות דינר בדינר כאיסור סאה בסאה הא כל שהוא מטבע אצל הכל כגון כסף מותר ללות דמים בדמים ודינר בדינר וסלע בסלע וכן בכל המטבעות וכן יראה שמותר ללות פרוטות בפרוטות הואיל ובמקום שיוצאות יוצאות הרבה על נקל לענין הלואה מטבע הם זהו דעת רוב הפוסקים ואיני כדאי לחלוק ומ״מ דעתי נוטה שמאחר שלענין עצמו מיהא נקרא מטבע מותר ללות דינר בדינר במקום שיוצאין שם:
יש שואלים אחר שאסרת הלואת דינר זהב בדינר זהב מצד שהוא פרי אצל הכסף אע״פ שהוא מטבע אצל שאר דברים נמצא שלדעת מי שהיה אומר שהכסף פרי אצל הזהב והוא דעת ילדותו של רבי היית אוסר הלואת דינר כסף בדינר כסף ואיסור זה מעולם לא היה ולא נברא ובפירוש אמרו למטה דינר של כסף בדינר של כסף מי איכא למאן דאמר דלאו טיבעא הוא עד שמפני קושיא זו פסקו כדעת הראשונים לומר שהזהב פרי הוא אצל כל דבר ואלו היה מטבע אצל שום דבר היה מותר בו ללות דינר בדינר כמו שאמרת בכסף ומ״מ אין אנו צריכין לכך שהכסף הכתוב עשאו מטבע שהרי צוה לפדות בו הקדשות ומעשר שני והוא הוא שהוזכר לענין הלואה ובאיסור רבית וכדכתוב אם כסף תלוה ואומר נשך כסף וכו׳ ולא היה בו צד להפקיע שם הלואה ממנו:
גדולי הפוסקים כתבו שלא אמרו שהזהב הטבוע מטבע אצל פירות ומטלטלין אלא בדינרין היוצאין באותה מדינה אבל אם לא היו יוצאין בכאן כלל אם מצד שנפסלו מחמת מלכות או מחמת מדינה אם מחמת פסול עצמן אם שאין מטבע זה יוצא בכאן כלל והוא צריך להביאם אצל שלחני ולהחליפם הרי הם כפירות וכן הדין במעות הרעות של כסף הרי הם פרי אצל כל דבר ומ״מ יש מי שאומר דוקא שאין השלחנים קונים אותם אלא כשיעור הכסף שבה ואין צורתם מועלת כלל אבל מטבע היוצא במדינות שאין רחוקות כל כך או שהסוחרים מצויים לילך שם הואיל וכל כיוצא בזה קונין אותם יותר מחשבון כסף שבהן בודאי הרי הם מטבע אצל הפירות אלא שהם פרי אצל מטבע היוצא ולענין הלואת דמים בדמים והדברים נראין אע״פ שמלשון גדולי הפוסקים והמחברים לא נראה כן:
ממה שזכרנו למדת שאסור ללות סאה בסאה וכן הדין בכל שהוא נקרא פרי או סחורה ואינו נקרא מטבע ועל הדרך שאסרנו הלואת דינר זהב בדינר זהב ומ״מ אם היה ללוה זה דינר זהב בביתו ואינו פנוי עכשו לילך לביתו או שהיו ביד בנו או שנסגר ביתו ולא יכול ליכנס וכן כל כיוצא בזה הרי זה מותר הרי זה כמי שהקנה לו זה שבביתו בזה וקנאו מלוה מעכשו וברשותו הוקר וכן הדין בהלואת סאה בסאה שהלואה כזו אינה אלא מאיסור סופרים ובזו לא גזרו ואפילו לא פרעו מאותה שבביתו אלא מאותה שבשוק שהרי בידו לעשות כן הואיל ואין זה קנין גמור ומ״מ סאה בסאה ועוד אף ביש לו אסור שהרי איסור תורה הוא ואם תשיבנו מה שאמרו למטה הרי שהיו חמריו ופועליו תובעין אותו ואמר לשלחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אתן לך יפה דינר וטריסית ממעות שיש לי בבית יש לו מותר שנעשה כאומר הלוני עד שיבא בני וכו׳ ההיא בדרך מקח וממכר הוא ואין בו אלא איסור סופרים ויש לו מותר אבל דרך הלואה שיש שם איסור תורה אף ביש לו אסור וענין איסור סאה בסאה יתבאר בפרק איזהו נשך בע״ה:
אין האשה מתקדשת בפחות משוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וכל שנתן לה אחד משמנה באיסר מקודשת ובפחות מאחד משמנה אפילו הוזלו פרוטות אינה מקודשת שאין העקר אלא אחר המטבע הגדול וכן איסר זה עשרים וארבעה מהם בדינר של כסף ואם נתחייב לחברו כ״ד איסרין במקחו ואין לו איסרין נותן לו דינר כסף ואפילו הוקרו האיסרין שהכל הולך אחר המטבע הגדול וכן דינר זה עשרים וחמשה מהם בדינר של זהב ואם פדה את בנו ואין לו חמש סלעים כסף נותן לו דינר זהב ומחזיר לו חומשו ואפילו הוקרו סלעי הכסף שהכל הולך אחר המטבע הגדול ואע״פ שאמרו על הזהב שהוא פרי אצל הכסף שמ״מ המטבע הגדול הוא העומד במקומו וסוף הכונה אינו אלא בו ויש חולקים בדברים אלו כלם לענין פסק אע״פ שמפרשים את השמועה בכך:
מי שיש בידו פירות מעשר שני וחללם על מעות ורוצה לחללם על כסף אחר עושה ואין אומרים כסף ראשון ולא כסף שני הן שהיה בידו מטבע קטן ורוצה להחליפו בגדול להקל משאו הן שהיה בידו גדול ורוצה להחליפו בקטן הימנו לעשות ממנו הוצאותיו הן זהב על הכסף הן כסף על זהב ואע״פ שהזהב נקרא פרי אצל הכסף ואין מחללין מטבע על הפרי מ״מ בענין זה הקלו שסוף הכונה לא היתה אלא להקל המשא ויש מפרשים ממה שאמרו התקינו שיהו כל המטבעות יוצאות בירושלם מפני כך וכל שהמטבעות כלם יוצאים שם ודאי ראוי לומר שיהא החשוב נקרא טיבעא ואין צריך לומר שמחללין דינרי זהב על כסף או פירות עצמן בזהב ומ״מ אין מחללין מטבע על פירות אחרות במה דברים אמורים בדברים שאין ראויים לאכילה והוא צריך לחללם פעם אחרת בירושלם כגון בגדים ושאר מיני סחורות אבל בדברים הראויים לאכילה ושדעתו לאכלם בירושלם מחללין כמו שאמרו בפרק הגוזל דזבין מיניהו בהמה ומסיק לה וכן מחללין פירות על פירות אחרות אם נהנה באלו השניות יותר מן הראשונות אלא שיש בזו קצת תנאים אלא שלכתחלה לא יחלל על שאינו מינו ולא מן היפה על הרעה ואם עשה עשוי:
גדולי המחברים חולקים בהרבה דברים מאלו שכתבנו והוא שהם פסקו שאין מחללין לכתחלה מעות על מעות אחרות הן כסף בכסף או נחשת בנחשת הן כסף בנחשת או נחשת בכסף כמו שיתבאר בפרק זה אלא שאם עשה עשוי וכבר כתבנו למעלה שלדעתנו לא נאמרו דברים אלו אלא במי שאין עושה כן לצורך הוצאת ירושלם ולא להקל משאו להביאו לירושלם כמו שיתבאר למטה וכן פסקו שאין מחללין לכתחלה מעות על פירות חוץ לירושלם ואם עשה כן יאכלם בירושלם ולא יחללם על בהמה חיה ועוף חיים ואם עשה כן לא קנה מעשר שמא יגדל מהם עדרים כמו שיתבאר במסכת סכה פרק לולב הגזול אבל השחוטים הרי הם כשאר פירות ואע״פ שאותה שבפרק הגוזל יראה שבחיה הוא אומר כן אפשר שמפני הדחק התירו שלא היה יכול להעלות המעות מפני שהמלכויות מקפידות זו על זו כמו שנאמר שם וכן פסקו שאין פודין פירות מעשר אלא בכסף אבל מעשר שני של דמאי מ״מ לכתחלה מחללין כסף על כסף ונחשת על נחשת וכסף על נחשת ונחשת על כסף ונחשת על פירות כמו שיתבאר בפרק זה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
ממה שכתבנו למדת שהזהב אצל המטלטלין ושאר פירות מטבע הוא והוא שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית:
גאוני הראשונים שבספרד כתבו שהזהב אפילו הטבוע פרי הוא אצל כל דבר ונקנה בהחלפת כל דבר כשאר מטלטלין ואף דינר זהב קונה טלית ואין הדברים נראין:
מאחר שביארנו שהזהב הטבוע פרי הוא אצל הכסף אע״פ שלדעתנו הוא מטבע אצל שאר דברים לענין רבית הרי הוא כפרי ואסור ללות דינר בדינר כאיסור סאה בסאה הא כל שהוא מטבע אצל הכל כגון כסף מותר ללות דמים בדמים ודינר בדינר וסלע בסלע וכן בכל המטבעות וכן יראה שמותר ללות פרוטות בפרוטות הואיל ובמקום שיוצאות יוצאות הרבה על נקל לענין הלואה מטבע הם זהו דעת רוב הפוסקים ואיני כדאי לחלוק ומ״מ דעתי נוטה שמאחר שלענין עצמו מיהא נקרא מטבע מותר ללות דינר בדינר במקום שיוצאין שם:
יש שואלים אחר שאסרת הלואת דינר זהב בדינר זהב מצד שהוא פרי אצל הכסף אע״פ שהוא מטבע אצל שאר דברים נמצא שלדעת מי שהיה אומר שהכסף פרי אצל הזהב והוא דעת ילדותו של רבי היית אוסר הלואת דינר כסף בדינר כסף ואיסור זה מעולם לא היה ולא נברא ובפירוש אמרו למטה דינר של כסף בדינר של כסף מי איכא למאן דאמר דלאו טיבעא הוא עד שמפני קושיא זו פסקו כדעת הראשונים לומר שהזהב פרי הוא אצל כל דבר ואלו היה מטבע אצל שום דבר היה מותר בו ללות דינר בדינר כמו שאמרת בכסף ומ״מ אין אנו צריכין לכך שהכסף הכתוב עשאו מטבע שהרי צוה לפדות בו הקדשות ומעשר שני והוא הוא שהוזכר לענין הלואה ובאיסור רבית וכדכתוב אם כסף תלוה ואומר נשך כסף וכו׳ ולא היה בו צד להפקיע שם הלואה ממנו:
גדולי הפוסקים כתבו שלא אמרו שהזהב הטבוע מטבע אצל פירות ומטלטלין אלא בדינרין היוצאין באותה מדינה אבל אם לא היו יוצאין בכאן כלל אם מצד שנפסלו מחמת מלכות או מחמת מדינה אם מחמת פסול עצמן אם שאין מטבע זה יוצא בכאן כלל והוא צריך להביאם אצל שלחני ולהחליפם הרי הם כפירות וכן הדין במעות הרעות של כסף הרי הם פרי אצל כל דבר ומ״מ יש מי שאומר דוקא שאין השלחנים קונים אותם אלא כשיעור הכסף שבה ואין צורתם מועלת כלל אבל מטבע היוצא במדינות שאין רחוקות כל כך או שהסוחרים מצויים לילך שם הואיל וכל כיוצא בזה קונין אותם יותר מחשבון כסף שבהן בודאי הרי הם מטבע אצל הפירות אלא שהם פרי אצל מטבע היוצא ולענין הלואת דמים בדמים והדברים נראין אע״פ שמלשון גדולי הפוסקים והמחברים לא נראה כן:
ממה שזכרנו למדת שאסור ללות סאה בסאה וכן הדין בכל שהוא נקרא פרי או סחורה ואינו נקרא מטבע ועל הדרך שאסרנו הלואת דינר זהב בדינר זהב ומ״מ אם היה ללוה זה דינר זהב בביתו ואינו פנוי עכשו לילך לביתו או שהיו ביד בנו או שנסגר ביתו ולא יכול ליכנס וכן כל כיוצא בזה הרי זה מותר הרי זה כמי שהקנה לו זה שבביתו בזה וקנאו מלוה מעכשו וברשותו הוקר וכן הדין בהלואת סאה בסאה שהלואה כזו אינה אלא מאיסור סופרים ובזו לא גזרו ואפילו לא פרעו מאותה שבביתו אלא מאותה שבשוק שהרי בידו לעשות כן הואיל ואין זה קנין גמור ומ״מ סאה בסאה ועוד אף ביש לו אסור שהרי איסור תורה הוא ואם תשיבנו מה שאמרו למטה הרי שהיו חמריו ופועליו תובעין אותו ואמר לשלחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אתן לך יפה דינר וטריסית ממעות שיש לי בבית יש לו מותר שנעשה כאומר הלוני עד שיבא בני וכו׳ ההיא בדרך מקח וממכר הוא ואין בו אלא איסור סופרים ויש לו מותר אבל דרך הלואה שיש שם איסור תורה אף ביש לו אסור וענין איסור סאה בסאה יתבאר בפרק איזהו נשך בע״ה:
אין האשה מתקדשת בפחות משוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וכל שנתן לה אחד משמנה באיסר מקודשת ובפחות מאחד משמנה אפילו הוזלו פרוטות אינה מקודשת שאין העקר אלא אחר המטבע הגדול וכן איסר זה עשרים וארבעה מהם בדינר של כסף ואם נתחייב לחברו כ״ד איסרין במקחו ואין לו איסרין נותן לו דינר כסף ואפילו הוקרו האיסרין שהכל הולך אחר המטבע הגדול וכן דינר זה עשרים וחמשה מהם בדינר של זהב ואם פדה את בנו ואין לו חמש סלעים כסף נותן לו דינר זהב ומחזיר לו חומשו ואפילו הוקרו סלעי הכסף שהכל הולך אחר המטבע הגדול ואע״פ שאמרו על הזהב שהוא פרי אצל הכסף שמ״מ המטבע הגדול הוא העומד במקומו וסוף הכונה אינו אלא בו ויש חולקים בדברים אלו כלם לענין פסק אע״פ שמפרשים את השמועה בכך:
מי שיש בידו פירות מעשר שני וחללם על מעות ורוצה לחללם על כסף אחר עושה ואין אומרים כסף ראשון ולא כסף שני הן שהיה בידו מטבע קטן ורוצה להחליפו בגדול להקל משאו הן שהיה בידו גדול ורוצה להחליפו בקטן הימנו לעשות ממנו הוצאותיו הן זהב על הכסף הן כסף על זהב ואע״פ שהזהב נקרא פרי אצל הכסף ואין מחללין מטבע על הפרי מ״מ בענין זה הקלו שסוף הכונה לא היתה אלא להקל המשא ויש מפרשים ממה שאמרו התקינו שיהו כל המטבעות יוצאות בירושלם מפני כך וכל שהמטבעות כלם יוצאים שם ודאי ראוי לומר שיהא החשוב נקרא טיבעא ואין צריך לומר שמחללין דינרי זהב על כסף או פירות עצמן בזהב ומ״מ אין מחללין מטבע על פירות אחרות במה דברים אמורים בדברים שאין ראויים לאכילה והוא צריך לחללם פעם אחרת בירושלם כגון בגדים ושאר מיני סחורות אבל בדברים הראויים לאכילה ושדעתו לאכלם בירושלם מחללין כמו שאמרו בפרק הגוזל דזבין מיניהו בהמה ומסיק לה וכן מחללין פירות על פירות אחרות אם נהנה באלו השניות יותר מן הראשונות אלא שיש בזו קצת תנאים אלא שלכתחלה לא יחלל על שאינו מינו ולא מן היפה על הרעה ואם עשה עשוי:
גדולי המחברים חולקים בהרבה דברים מאלו שכתבנו והוא שהם פסקו שאין מחללין לכתחלה מעות על מעות אחרות הן כסף בכסף או נחשת בנחשת הן כסף בנחשת או נחשת בכסף כמו שיתבאר בפרק זה אלא שאם עשה עשוי וכבר כתבנו למעלה שלדעתנו לא נאמרו דברים אלו אלא במי שאין עושה כן לצורך הוצאת ירושלם ולא להקל משאו להביאו לירושלם כמו שיתבאר למטה וכן פסקו שאין מחללין לכתחלה מעות על פירות חוץ לירושלם ואם עשה כן יאכלם בירושלם ולא יחללם על בהמה חיה ועוף חיים ואם עשה כן לא קנה מעשר שמא יגדל מהם עדרים כמו שיתבאר במסכת סכה פרק לולב הגזול אבל השחוטים הרי הם כשאר פירות ואע״פ שאותה שבפרק הגוזל יראה שבחיה הוא אומר כן אפשר שמפני הדחק התירו שלא היה יכול להעלות המעות מפני שהמלכויות מקפידות זו על זו כמו שנאמר שם וכן פסקו שאין פודין פירות מעשר אלא בכסף אבל מעשר שני של דמאי מ״מ לכתחלה מחללין כסף על כסף ונחשת על נחשת וכסף על נחשת ונחשת על כסף ונחשת על פירות כמו שיתבאר בפרק זה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush